כל מה שצריך וחשוב לדעת על בטון

בטון הפך לחלק בלתי נפרד מן החיים המודרניים ומן הנוף המודרני. כחומר קשה, חזק ועמיד, הבטון קיבל מעמד של חומר גלם מבוקש בתחום הבנייה והתפוצה שלו מתפרשת על כל השימושים האפשריים בענף, החל באמצעי בטיחותי ועד לכדי אלמנט דקורטיבי. הבטון התגבש לאחר דורות של פיתוחי חומרי גלם שונים, עד שהתקבל הבטון המוכר והנפוץ לנו כיום. השימושים הרבים שלו מפלגים אותו למשפחה שלמה של זני בטון, אשר נבדלים זה מזה בייעוד שלהם ובהרכב שלהם.

בטון מובא

השימוש המאסיבי בבטון גרם להסבת הייצור שלו מייצור מקומי באתר הבנייה לייצור מקיף במפעלים ייעודיים. כך ניתן לרתום משאבים טכנולוגיים הקיימים במפעל כדי לקבל בטון המיוצר על פי מתכון מדויק של תערובת, ובאופן זה לבצע ייצור מקביל של סוגי בטון שונים לצרכים השונים. הבטון המובא הוא הכינוי של הבטון המיוצר במפעל, להבדיל מזה המיוצר באתר הבנייה, וכיום מרבית הבטון שנעשה בו שימוש בתעשייה מיוצר באופן זה.

מרכיבי הבטון

ישנן תערובות רבות ליצירת בטון שההבדלים ביניהן ייקבעו את סוג הבטון הסופי, התכונות שלו והיתרונות והחסרונות שלו על פני סוגי בטון מקבילים. עם זאת, כולם כאחד משתייכים למשפחת הבטון, כי בבסיסם הם כוללים את אותו הרכב החומרים. בין החומרים הללו ניתן למנות את הבאים:

  1. צמנט: חומר מליטה, כלומר, משמש כחומר הדבקה בין חומרי בנייה שונים. ישנם חומרים רבים שיכולים לשמש כצמנט, וחומר שכזה לוקח חלק בתערובת הבטון להדבקת שלל החומרים בו לכדי מקשה אחת. הצמנט הנפוץ בתעשיית הבטון הוא צמנט פורטלנד, אשר מיוצר מתערובת של אבן גיר, חרסית וחול ים קוורצי.
  2. סיד: תרכובת לבנה של סידן וחמצן. מופק באמצעות שריפה של אבן גיר.
  3. חול: מהווה אחד מחומרי הגלם העיקריים של הבטון, ויש לו שימוש הן עבור תערובת הבטון הסופית והן בתצורות שונות עבור תערובות חומרי הגלם האחרים המרכיבים את הבטון.
  4. חצץ: חצץ אינו מוגדר כחומר ספציפי, אלא כסלע בגודל מסוים, כזה שנע בין שני מילימטרים לבין 57 מילימטרים. החצץ הוא חלק משמעותי בבטון ומקנה לו את הכוח שלו.
  5. פלדה: סגסוגת חזקה אשר מורכבת בעיקרה מהמתכת, ברזל. הפלדה משמשת לצרכים רבים בענף הבנייה ובענפים נוספים, ויש לה חלק חשוב בתערובת הבטון.

תהליך ההכנה של הבטון

תהליך ההכנה של הבטון דורש ערבוב כל החומרים הדרושים לתערובת יחדיו. בראשית, החומרים השונים היו מושמים יחדיו על פי הכמויות המוגדרות עבור כל חומר גלם, ומעורבבים שוב ושוב עד לקבלת התערובת. עם כניסתו של הבטון המובא לענף הבנייה, התהליך כולו עבר מיכון מלא, ואמצעים טכנולוגיים דואגים למקם כמויות מדויקות בתערובת. החומרים השונים מעורבבים ביחד עד לקבלת הבטון האחיד ואז מוסיפים ומתערבלים כל הדרך עד לאתר הבנייה כדי לשמור על הבטון במצב נוזלי ומתאים ליציקה.

ההובלה והתפעול של הבטון

לאחר הייצור של הבטון במפעל, יש להעבירו באופן בטוח אל אתר היעד שלו ולעשות בו שימוש נכון כחלק מהבנייה. ניתן להצביע על שלושת השלבים העיקריים הלוקחים חלק בשינוע, בהובלה ובשימוש של הבטון:

  1. שינוע: השינוע של הבטון חייב להיעשות במערבל בטון. ללא ערבול מתמיד, הבטון יתקשה ולא יהיה ניתן ליצוק אותו כנוזל לקבלת התוצאות הרצויות. הבטון מובל באמצעות משאיות יעודיות אשר משמשות כמערבל בטון ושומרות על הבטון במצב נוזלי לאורך כל זמן השינוע.
  2. העברת הבטון: עם ההגעה לאתר היעד, יש להעביר את הבטון מכלי השינוע אל מיקום היציקה. הדבר נעשה באמצעות משאבת בטון, אשר מותאמת במיוחד להעברת הבטון באופן בטוח וללא פגם באיכותו.
  3. יציקה: היציקה של הבטון נעשית באמצעות שפיכה שלו אל תוך מיכל ייעודי או אל טפסות, תבנית ייעודית ליציקות בטון.

סוגים וטכנולוגיות של בטון

ישנם סוגים רבים של בטון, אשר נבדלים זה מזה באופן ההכנה שלהם ומיועדים לצרכים שונים. סוגי בטון אחדים הם פשוטים למדי, ואילו אחרים מלאי תחכום ומיוצרים באמצעות טכנולוגיות מיוחדות. בין סוגי הבטון המרובים, ניתן להצביע על הבולטים ביותר שבהם שיש להם את היקף השימוש הגבוה ביותר בתומי התעשייה השונים:

  • בטון רזה: בטון אשר משמש כחוצץ בין האדמה ליסודות המבנה. באמצעות שימוש בבטון הרזה לשם הפרדה בין היסודות לבין האדמה, ניתן להימנע מהנזקים שעשויים להיגרם במגע שבין יסודות המבנה לבין התנאים הסביבתיים הטבעיים ולהביא לבנייה בטוחה יותר.
  • בטון מצטופף מעצמו: סוג בטון המאפשר יציקה ללא גריפה או ריטוט, וכך מייעל את העבודה ומפחית את כוח האדם הדרוש לטיפול בבטון. בטון זה הוא בעל עומס כניעה נמוך מבטון רגיל, וכך נוח יותר להשתמש בו כנוזל בעת היציקה ואין צורך בשימוש באמצעים מיוחדים כדי לשמר אותו במצב זה לפני הייבוש.
  • בטון שקוף למחצה: בטון אשר משולבים בו סיבים אופטיים לשם העברת אור בין שני צדדיו. בטון שכזה עשוי לייצר תוצאות שונות בהתאם לאופן שבו הונחו הסיבים האופטיים, החל מהעברה של שברירי אור פשוטים ועד לכדי קבלת תצורה של צללים.
  • בטונייר: כהלחם של המילים "בטון" ו"נייר", סוג בטון זה הוא אחד שבתערובת שלו מוחלף החצץ בגזרי נייר. אמנם ניסיון הבנייה בו דל, אך הבטונייר נהנה מיתרונות הניתנים ממשקלו הנמוך ביחס לבטון רגיל. כך הוא הופך גם לחומר גלם זול יותר להובלה.

סוגי השימוש בבטון

כפי שניתן להצביע על סוגי בטון שונים מבחינת ההרכב שלהם, ניתן להבדיל בין זני הבטון השונים באמצעות הייעוד שלהם. סוגי השימוש השונים מבדילים את סוגי הבטון זה מזה, אם מבחינת ההרכב הפנימי של התערובת שלהם ואם מבחינת אופן היציקה שלהם. בין סוגי הבטון הנפוצים ביותר על פי השימוש שלהם, ניתן למנות את הסוגים הבאים:

  • בטון מזוין: חומר מורכב שמתקבל משילוב של בטון עם רשתות או מוטות של חומר חזק ואלסטי, פעמים רבות עם פלדה. השילוב הזה מביא לחומר חזק במיוחד שניחן בכושר התנגדות גבוה מאוד ללחצים. כך הבטון המזוין הופך לחומר בעל תפקיד מרכזי בבנייה של מבנים גבוהים וגשרים, אשר הלחץ והמשקל המופעלים עליהם גבוה.
  • בטון דרוך: סוג של בטון מזוין, אשר מוגדר על פי אופן היציקה שלו. הבטון הדרוך מיוצר כך שהיציקה המתקבלת נתונה ללחץ פיזי כלשהו. לחץ זה מושם כתגובת נגד ללחץ אשר יופעל על הבטון כתוצאה מהייעוד שלו, וכך יתגבש שיווי משקל שיאפשר נשיאת משקלים רבים ולחץ כבד.
  • קורת בטון: פתרון הנדסי בבנייה לנשיאת עומסים אנכיים. הקורה בנויה באופן אופקי ותוך תכנון הנדסי אשר לוקח בחשבון את הלחצים הפיזיים, וכך תומך במשקל המבנה אשר יוצר עומס אנכי.
  • חגורת בטון: פתרון הנדסי בבנייה לנשיאת עומסים אופקיים. חגורת הבטון בנויה באופן אנכי ואינה נפוצה כמו הקורה, שכן הלחצים האופקיים הנוצרים על מבנה מוגמר הם מזעריים ביחס לאלו האנכיים. חגורת הבטון מביאה בחשבון את הלחצים שעשויים להתקבל ונותנת להם מענה הנדסי.

החומר הנפוץ ביותר בבנייה

בעולם המודרני, מעטים המבנים שאינם עושים שימוש כלל בבטון. הבטון על סוגיו השונים ממלא תפקיד חשוב באמצעי הבנייה השונים, נותן מענה לתכנונים הנדסיים, מהווה אלמנט אסתטי ודקורטיבי ומשמש כחלק בלתי נפרד משלד המבנה.